איך בחירת מסעדה לארוחת הערב תעזור לך בבחירת הענן הארגוני

איך בחירת מסעדה לארוחת הערב תעזור לך בבחירת הענן הארגוני

מהפכת הענן מעוררת באז בכל העולם. אם עד לפני שנה עוד היה לגיטימי להתלבט אם כדאי בכלל להעביר יישומים לענן, היום זו כבר לא שאלה שארגונים מרשים לעצמם לשאול. טכנולוגיה אחת מהפכנית הצליחה לשנות פרספקטיבות ולעורר עולם ומלואו, עם רעיון ה’שמיים-של-כולם’ ועננים שנעים קדימה בקצב מסחרר.

אם קראתם את הפוסט האחרון שלנו, בו איפיינו את שלושת תצורות הענן ואת התאמתם לארגונים שונים, אתם בטח כבר מבינים שהפוקוס התחלף, ואיתו גם השאלה מ “האם?” ל “מה לבחור?”.

מגמה נוספת שאנו עדים לה היא שיפטינג (shifting) של יישומים מארכיטקטורות ענן פרטיות – לעננים הציבוריים. בסקר השנתי שערכה חברת RightScale® Inc. בפברואר 2015, נראה כי מגמת המעבר לענן הציבורי קיימת לא רק בארגונים קטנים-בינוניים (SMB) כפי שניתן היה לצפות, אלא דוקא בארגוני-על כמו בתי-חולים, משרדי ממשלה ואפילו בנקים. אותם אנטרפרייזים שאימצו את הטכנולוגיה בתחילת דרכה ובנו לעצמם ענן פרטי, עושים כעת את הדרך מהמיקרו-קוסמוס האישי שלהם – אל הכפר הגלובלי והסביבה הציבורית.

בסקירה המקיפה תושאלו 930 מומחים טכנולוגיים מארגונים שונים, העוסקים בתחומים מגוונים, אשר חולקו לארבע רמות בהתאם ל”בשלותם” באימוץ והטמעת טכנולוגיית הענן;

מתכנני-ענן – ארגונים שעדיין בונים אסטרטגיות ופעולות הטמעת ענן, אך טרם התחילו ביישום שלהן.

מתחילי-ענן – מתייחס לארגונים שנחשבים “חדשים” בענן, וכבר עובדים על הטמעה ראשונית של פרוייקט/ים.

מתוודעים-לענן – הם אותם ארגונים שכבר מיישמים אפליקציות ופרוייקטים בענן, בשלבים מתקדמים יותר או פחות.

ממוקדי-ענן – ארגונים שכבר עושים שימוש נרחב בארכיטקטורת הענן.

החלוקה המתודית שעשו ב Right Scale משרטטת את ההדרגתיות שאפיינה בעבר את תהליך ה”התעננות”; הכחדה הדרגתית של המערכות הישנות והשרתים הפיזיים, עובר לווירטואליזציה של חלקים מסויימים מהסביבה הארגונית ועד למעבר מוחלט לענן. ראוי לציין כי עד לא מזמן גם בחירת סוג-ענן היתה נגזרת של בשלות תהליך הוירטואליזציה הארגוני; ענן פרטי בתחילה, אחריו העברה של יישומים “לא קריטיים” (כולנו יודעים שאין באמת דבר כזה) לענן הציבורי, שלב ביניים היברידי (מעורב) ולבסוף גם העברה של יישומי ליבה לענן הציבורי.

הבחירה הדיכוטומית בין ענן פרטי לענן ציבורי כיום נגזרת ממאפיינים שונים מבעבר, ומוכתבת מתחום העיסוק של החברה, היקפי הפעילות שלה ועומק כיסיה.

את הסקר המלא תוכלו לקרוא כאן, ליקטנו עבורכם כמה מהנתונים המעניינים:

  • 93% מהארגונים עושים שימוש באפליקציות ויישומים במודל עסקי כ-שירות IaaS (infrastructure-as-a-service), ללא כל תשתית פיזית בארגון.
  • 88% משתמשים בענן ציבורי.
  • בסקר הנוכחי, 97% מארגוני-העל (אנטרפרייז, למעלה מ 1000 עובדים) כבר חצו את רמת מתכנני-ענן (רמה 1 במידרוג), זאת לעומת 94% בשנת 2014.

בכל הקטגוריות שנבדקו דיווחו הנשאלים על עלייה בשביעות הרצון לאחר המעבר לענן:

  • זמינות גבוהה יותר: 51% לעומת 48 אחוזים ב 2014
  • פריסה גיאוגרפית: 40% לעומת 37 אחוזים ב 2014
  • חיסכון כלכלי: 39% לעומת 34 אחוזים ב 2014
  • היציבות של הארגון: 40% לעומת 34 אחוזים ב 2014

ככל שארגונים מאמצים את תצורת הענן באופן רחב יותר, היתרונות שמתגלים יוצרים אפקט חיובי כל כך, עד שהאתגרים שבמעבר פחות מורגשים.

איך נסביר את זה יותר טוב? זה קצת כמו ‘עם האוכל בא התיאבון’ ; מנה אחת קטנה רק פותחת את התיאבון, כמה מנות קטנות בקושי מספיקות, ורק ארוחה אחת מכובדת תצליח ליצור תחושת שובע.

תצורת הענן ה”רחבה” ביותר היא, ללא ספק, במודל העננים הציבוריים. כמו שכל הנחלים זורמים אל הים, כך כל העננים מתנקזים אל הזירה הציבורית. היום, למקרה שלא אמרנו את זה במפורש עד כה, אם אתם לא חייבים (משמע שאתם לא כפופים לרגולציות נוקשות, או שכבר בניתם ארכיטקטורת פרטית), אין הגיון בהקמת ענן פרטי. כלומר, אם אתם כמו רוב הארגונים ה”חופשיים” – הבחירה הטבעית שלכם היא המודל הציבורי. חשוב להבין ש “הענן הציבורי” הוא רק מינוח תיאורטי שעוזר לבדל בין סוגי תצורות הענן, כאשר בפועל מדובר באינסוף עננים ציבוריים; כל ענן ציבורי שונה באופן מסויים – בחוות השרתים והמשאבים שלו, ספקי השירות ולקוחות הקצה, בגודל שלו או בפריסה הגלובלית. גם כאן, בחירה של ספק הענן הציבורי והשירות החודשי שאתם מקבלים בתמורה ישתנו בהתאם למחיר, לדמוגרפיה ולצרכים האירגוניים שלכם.

לשם הפרספקטיבה, אם נתבונן ברשימת ספקי הטכנולוגיה הנפוצים ביותר בעולם נראה שהענן הציבורי של Amazon היה ונשאר הראשון, ברוב די מוחלט. אחריו מדורגים עננים מכובדים לא פחות, בהפרשים די מינוריים האחד מהשני.

והנה כאן, בהשוואה בין ארגונים גדולים לארגונים קטנים-בינוניים:

לא ניכנס להסברים מדוע דוקא הענן הציבורי של אמזון מוביל על כל השאר, אבל ננסה להבין את העקרון.

מסעדת שף יוקרתית או פאסט-פוד להמונים?

אם נישאר לרגע בתחום הקולינריה, אפשר בקלות לדמיין את בחירת הענן הציבורי לבחירה של מקום לאכול בו ארוחת ערב; שעת בין-הערביים, הרעב מזדחל. נכנסים למקום, מזמינים, אוכלים ומשלמים. נכון, אוכל הוא צורך קיומי, הרי אפשר גם לאכול בבית. אבל הוא גם חלק מתרבות קולינרית ו/או משפחתית, ובכל מקום מקיימים את ארוחת הערב באופן שונה לגמרי. בהנחה שאתם רוצים לאכול בחוץ, בחירת הענן הנכון עבורכם מקבילה למציאת המסעדה המתאימה. לפעמים גם פאסט-פוד מספיק.

אבל חגיגת יום הולדת, להבדיל, כבר מחייבת מקום שמציע חוויה יותר מגוונת מצ’יפס וקטשופ. לשני הפתרונות נקודות דמיון עקרוניות; תאכלו אוכל שמישהו אחר בישל, תסעדו במקום אחר שאינו ביתכם, בחברת אנשים שאינכם מכירים ותשלמו רק על מה שתזמינו מהתפריט. למרות הדמיון הבסיסי, לכל אחת מהאופציות יש ניואנסים שיהפכו את החווייה הקולינרית שלכם למשהו אחר לגמרי. כך גם בחירה של ענן התקשורת הארגוני. אז למה זה כל כך משנה בעצם?

הענן הציבורי בישראל

נתוני ה”בשלות” והטמעת טכנולוגיית הענן, כפי שהוצגו במחקר האמריקני של Right Scale, הפתיעו גם אותנו. אמנם מדובר בשווקים גלובליים, אבל ביחס לשוק המקומי והקטן שלנו בארץ זה נותן לנו תקווה ופרספקטיבה, ובעיקר עשוי לנבא את הדרך לעתיד לבוא.

שוק התקשורת המקומי מתחיל לעשות צעדים ראשונים בנסיון להדביק את הפערים המשמעותיים מול השווקים המתקדמים. הגדלת רוחבי-פס (Long Term Evolution) ומיזם הסיבים האופטיים הן שתי דוגמאות מהזמן האחרון שמבשרות כוונות עתידיות; תחום התקשורת כולו עובר לאינטרנט – והאינטרנט בימינו, מתחיל להתייצב בענן (כזה או אחר). אנחנו מאמינים בכל ליבנו שזו רק תחילת הדרך, בה טכנולוגיות מתקדמות באות לידי ביטוי כנגזרת כוחו של המדיום האינטרנטי, שמגשים את ייעודו הפשוט, לחבר בין אנשים.

צוות Voicenter